זאקופנה שלי

תיאטרון חיפה מארח את תיאטרון הבימה

1911. זאקופנה. עיירת מרפא קסומה. שרק מלשמוע את הצליל כבר הנפש מרגישה ששם יש אגמים, והרים, יערות וטיפולי פנים ובוקר אחד - גם שלוש נשים. ואף אחת לא ציפתה לראות שם את האחרת, ולא רק שלא ציפתה, גם הפתעות כאלו שיהיו לשונאים שלה.

אלא שבינתיים, בין ואלסים זוהרים למכתבים הביתה לבעלים, נחשפים הסודות שאסור לגלות. כי באמת מה צריך סך הכל בנאדם חוץ ממה שחושבים עליו? שום דבר, ואם נדייק, ממש כלום.

"...תאמין לי וולף, דווקא טוב שאתה שם ואני פה. טוב בשבילך, אני מתכוונת. שהרי באמת מה היה לך לעשות כאן?! מה?!  קצת לשבת, וקצת לשכשך במים, וקצת לחלץ רגליים בכפר....? נו ברצינות, מזה הרי אף אחד עוד לא נהיה מאושר..."

משך הצגה: כשעה וחצי, ללא הפסקה