רוח ים

עיבוד: ח'ליפה נאטור, אופירה הניג

בימוי: אופירה הניג

עיצוב תפאורה: אשרף חנא

עיצוב תלבושות: עפרה קונפינו

עיצוב תאורה: יונה בואנו (במבי)

עריכה מוזיקלית: שמעון בוזגלו

משתתפים: (לפי הא"ב)

יואב הייט, חולוד טאנוס, ח'ליפה נאטור, סלווה נקארה, אודליה סגל, עלי סולימאן, נורמן עיסא.

"... תיאטרון מקסים ופיוטי שנשען על תצוגת משחק נפלאה ועל תפיסה בימתית עמוקה, אסתטית ומעוררת דמיון, כמו הייתה קנבס למשוך עליו מכחול... מסע בין שיאים אמוציונליים של רגש, תוגה וצחוק, ובין רגעים רציונליים של התבוננות פנימית, וכל הזמן תוך שמירת מתח באוויר..."

רון שוורץ, גלובס

"...לעתים יש רגע בהצגה שבו דברים מתגבשים, ומשהו בתוכי יודע: אני אוהב את ההצגה הזאת... האם ובתה ברגע של שחרור אנושי כובש ויפה להפליא... ערכה הגדול של ההצגה היא שהיא מציגה לקהל הישראלי- יהודי ברובו- את בני המיעוט הגדול שחי ויחיה בתוכו. והנה, הפלא ופלא, הם אנשים. ממש כמוני כמוך. ההצגה אינה פוליטית. אלה סיפורים קצרים המשתלבים ביניהם על אנשים- רובם ערבים- המנסים לחיות את חייהם הקטנים בתוך מציאות פוליטית. ואי היותה של ההצגה הזו פוליטית היא אולי האמירה הפוליטית החזקה ביותר שלה. הנה, כשניתנה לערבים הבמה לספר את סיפורם בעצמם הם בחרו לא לבעוט ולהביך, אלא לתהות... התנועה על הבמה מסוגננת בקפדנות... זהו מצעד של חוויות אנושיות קטנות, סותרות ונוגעות ללב. סלווה נקארה, אחת הנשים הערביות המרשימות על הבמה הישראלית, (נורמן) עיסא הוא אחד השחקנים שכל הופעתו על הבמה היא תענוג... (ח'ליפה) נאטור בעל יכולת נדירה להפוך כל רגע שלו על הבמה לטעון במשמעות רגשית עצומה..."

מיכאל הנדלזלץ, הארץ

"הצגה מרגשת בתיאטרון חיפה על האנושי והמחייך במצב הפלסטיני-ישראלי...הניג בונה תמונות מסוגננות מאוד...סגנון מקורי התואם מאוד את רוחו של המבט הפלסטיני-הישראלי התקוע בתוך חומה, אמיתית או מדומה של מצב קיומי ייחודי... סגנון של הומור כמעט סאטירי, לרגעים אפילו נוגע בפארסה. דמעות לא זולגות באולם, אבל תגובות הצחוק שבות ונשנות, ולא בכדי... ובמשפט אחד קצר: האנושי, המחייך מבעד לעצב והמורכבות של המציאות, הוא כוחה ויופייה של "רוח ים".

צבי גורן, הבמה