11:11 PM

הצגה של תיאטרון זיקית מאת היוצר והבמאי פבלו אריאל העוסקת באדם
המתבונן על חוויות והבזקים מחייו.

על הבמה נפרש עולם מקורי, בלתי צפוי, וללא מילים באמצעות דימויים חזותיים ושילוב יצירתי של
תיאטרון חפצים, בובות, צלליות, מולטי מדיה, קטעי מחול ומוסיקה. ההצגה נעה בין אסוציאציות ומצבים המציפים רגשות ותחושות, אתגרים, הצלחות וכישלונות, אהבה וזוגיות, משפחה ופרידות. הקהל צופה בתמונות חיים נפרדות ומתחברות, לרגעים האדם נוכח, לרגעים הן מתקיימות בלעדיו.

ההצגה אינה ליניארית, הבמה והתפאורה יוצרים מספר מוקדים ובכך מפנים את תשומת הלב לכיוונים שונים, ממש כמו הבזקי הזיכרון.
בעזרת חפצים, בובות, מולטי מדיה, מחול, צלליות, ומוזיקה, מתוארים מצבים, תחושות ומחשבות שנוצרו אצל הדמות שעל הבמה בעקבות, אתגרים שעבר, יחסים עם נשים, אהבה וזוגיות, משפחה, כמיהה ופרידות, השלמה והתבגרות.
האמצעים האומנותיים המגוונים והדינמיקה של ההצגה מהווים למעשה מגרש משחקים של היוצר עם האומנות עצמה, ומתייחס לרעיון ולביטוי "המדיום הוא המסר" שטבע הפילוסוף מרשל מקלוהן.

פבלו אריאל החל את העבודה על ההצגה כמסע אישי לאחר תמורות ושינויים שהתרחשו בחייו בשנים האחרונות, כולל פרידה מהורים, לידת נכדים, התפרקות ובניה מחדש של מסגרות. הוא הגיע לנקודה של עצירה והסתכלות, כולל התבוננות לאחור.

כל פרק בהצגה נתון לפרשנויות שונות, ומשולבים בה גם סמלים אוניברסליים שמהדהדים ונוגעים בחוויות הפרטיות של כל אחד ואחת בקהל. הרמזים וההקשרים, המסרים והגירויים שהיוצר מגיש, מאפשר לצופים לקחת הלאה מן ההצגה אל חייהם שלהם. בכך למעשה גם הצופים הופכים לשותפים ביצירה.

תמונה: אלון מרום