איש חסיד היה

כתיבה ועריכה: דן אלמגור
במאי: איציק ויינגרטן
מלחין ומנהל מוסיקלי: אורי וידיסלבסקי
תפאורה: פרידה שהם
תלבושות: שני טור
תאורה: מאיר אלון
כוריאוגרפיה: יעל תורג'מן
עיצוב סאונד: אריק אביגדור
הדרכה קולית: ליאת פרלוב מאירי
נגנים: ויטלי פודולסקי/ בוריס מרצינובסקי, דניאל הופמן, עידית דביר/ נועה וקס, רן בגנו/ נדב רובינשטיין.

בהשתתפות: יגאל שדה, גיל קפטן, נדיה קוצ'ר, רונה פרומצ'נקו, נצנת מקונן, יגאל מזרחי, אתי וקנין, צחי הלוי, דיוויד בלינקה, עדי ארד

" ביצוע בימתי גדול ומלא...קסם של הצגה שקשה מאוד לעמוד בפניו, כי האנרגיה המתעלה של האמונה הפשוטה ושמחת הלב שזורמות מהבמה הן אדירות... מסע מהנה בתוך העולם המכושף של הסיפור החסידי"

ידיעות אחרונות

"...חומרים יהודיים מרתקים ועמוקים... מופע עשוי היטב ומרגש עם לא מעט שיאים בדרך. רובם שייכים לאורי וידיסלבסקי שעבודתו לא פחות ממבריקה...המוסיקה, בשילוב הביצועים הנהדרים, הופכים את איש חסיד היה הנוכחי לתענוג אמיתי שלא כדאי להחמיץ"

טיים אאוט

"...לבה של ההפקה היא המוזיקה הנפלאה של וידיסלבסקי... כל אחד מהשחקנים־זמרים מביא לבמה משהו אישי וקסום משלו. בראשם יגאל שדה הנפלא, מלא נשמה וקול מטלטל. ויינגרטן ניצח וארגן בנועם ותורג'מן יצרה תנועה המשלבת ישן וחדש ומותאמת לרוח ההפקה."

כלכליסט

"... ביצועי זמרה ותנועה מהוקצעים ומרשימים... כישרון ניכר לארבעת הנגנים שבעומק הבמה ועשרת השחקנים-זמרים, בתלבושות יפות של שני טור ובתנועה מסוגננת של יעל תורג'מן. בראשם ניצב יגאל שדה כמגדלור המאיר את הסיפורים בקולו העשיר ובשירתו ובתנועתו המהפנטות. מרשים ומגוון במשחקו יגאל מזרחי, המרגש בשירתו בקולו הגדול והמסתלסל. קולות גדולים ועשירי מבע מביאות לבמה עדי ארד, זמרת נשמה וחזנית אורתודוכסית, נדיה קוצ'ר המדהימה במעמקי קולה ורונה פרומצ'נקו הזוהרת. את הצוות המצוין מעשירים נצנת מקונן, אתי וקנין, צחי הלוי, גיל קפטן ודייוויד בילנקה. לכל אחד ואחת מהן יש את רגעי הזוהר האישי..."

הבמה

"...תוצר שלם ומלוטש מבחינה אמנותית שמזכיר ללב, דרך האוזניים, שיש לנו משהו כל כך מיוחד שאין לאף אחד אחר... ואיזו מוזיקה! וידיסלבסקי לוקח למסע התענגות על המוטיבים החסידיים, שהלב לא יכול שלא להפתח ולהתרחב. להקה מוכשרת וכריזמטית של שחקנים-זמרים, בבימויו של איציק ויינגרטן...עדי ארד בקול הנשמה העמוק שלה, נצנת מקונן בעלת אחד הקולות הייחודיים ביותר שניתן לשמוע על הבמות היום, נדיה קוצ'ר, שמביאה את הנוכחות הרועמת של קול הנשמה הרוסית ויגאל מזרחי, שממלא את הבמה בפרץ של אנרגיה וסלסולים תימניים. הלהקה כולה יוצרת הרמוניה קצבית כובשת בנכחותה. יעל תורג'מן יוצרת כוראוגרפיה פשוטה ולא פומפוזית, אך כזו שסוחפת בהתלהבות שלה... עיצוב התפאורה של פרידה שהם נקי ומינימליסטי, ובעיקר כזה שמותיר מרחב רב להתרחשות המוזיקלית. התאורה של מאיר אלון נקיה ובהירה, כזאת שפותחת את הבמה למפגן הקול והתנועה המתרחש עליה."

עכבר העיר